משמורת והסדרי ראיה
ילדים הם פרי יצרתם של הוריהם, בין אם הם נשואים זה לזה ובין אם לאו. עם הולדתו של הילד הרי שלשני הוריו גם יחד חובות וזכויות שוות כלפי ילדם. החוק הבסיסי במדינת ישראל אשר מסדיר ומגדיר את מעמדם של ההורים והילדים הוא חוק הכשרות המשפטית התשכ"ב - 1962, הקובע כי שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הקטינים.
מעמד ההורים בפירוד
לפיכך, שני ההורים מהווים אפוטרופסיים של ילדיהם גם ללא קשר לשאלה בחזקת מי מהם נשארו הילדים לאחר גירושין או פירוד. לשני ההורים מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדים, כגון בנושאי חינוך ובריאות.
הסכמת ההורים
כאשר ההורים חיים בנפרד בין אם התגרשו ובין אם לאו, רשאים הם להסכים בענייני האפוטרופסות השונים לרבות: מי יהיה ההורה המשמורן, ז"א היכן יתגוררו הילדים ומי יטפל בהם ומה יהיו זכויות הביקור של ההורה האחר. כאשר הגיעו ההורים להסכמה עליהם להביא אותה לאישור בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני האזורי וזאת על פי הערכאה אליה הוגשה התביעה הראשונית. ביהמ"ש או בי"ד יבחנו את המוסכם ע"פ עיקרון של טובת הילד.
בהעדר הסכמה
אם אין הסכמה בין שני ההורים בשאלות הנוגעות לילד - יכריע בית המשפט "כפי שיראה לו לטובת הילד".
יחד עם זאת החוק קובע שילדים עד גיל שש יהיו בהחזקת אמם, אלא אם כן קיימות סיבות מיוחדות להורות אחרת ( חזקת הגיל הרך).
איך מחליטים?
בית המשפט או בית הדין הדן בעניין קובע את מקום משמורת הילדים ואת תדירות הסדרי הראיה ע"פ חוות דעת של אנשי מקצוע- עובדים סוציאליים או פסיכולוגיים הממונים מטעם בית המשפט או בית הדין.
זכויות ביקור
כאשר בית המשפט או בית הדין קובע שילד יגדל עם מי מהוריו אין הוא שולל את אפוטרופסותו של ההורה האחר, אשר אינו ההורה המחזיק, הוא נשאר אפוטרופוס טבעי הזכאי להסדרי ראיה- זכויות ביקור. הוא נשאר אחראי על קבלת החלטות הנוגעות לחינוך, רפואה, מקום מגוריו של הילד ושאר צרכיו, אלא אם כן קיים חשש שאחד ההורים יסכן את הילד כאשר יפגוש אותו, ואזי סביר להניח כי במקרים אלו לא ישללו הסדרי הראיה, אלא הביקורים יעשו בפיקוח גורם מקצועי.
מסמך זה אינו מחליף ייעוץ משפטי!
| 
