דיני משפחה

דיני משפחה
הסמכות העניינית של בית משפט לענייני משפחה

מטרת הקמת בית משפט לענייני משפחה הייתה להגן ולשמור על חיי  המשפחה בכלל ועל יחיד המשפחה בפרט על ידי כך שלכל אחד מבני המשפחה ייתן הסיוע האפשרי על מנת שהסכסוכים העולים מתוך יחסיהם הבין משפחתיים ייפתרו בבית המשפט אחד.

מכאן כי מטרות הקמת בתי המשפט לענייני משפחה, בשנת 1995 , נועדו הן ליצירת ערכאה שיפוטית בה ניתן לראות את הסכסוך בכללו, על כל שורשיו ומכלול היבטיו, וכן פיתוח ערכאה שיפוטית בעלת כלים מיוחדים, בה יושבים שופטים בעלי ידע וניסיון בתחום המשפחה המלווים בעו"סים (יחידת הסיוע). 

בתחום דיני המשפחה קיים מושג הנקרא " מירוץ הסמכויות" אשר מאפשר לבעל דין ל"רוץ" ו"לקנות" סמכות בה ינוהל התיק לרבות התביעות הנגזרות ממנו (משמורת, רכוש וכדומה). ולכן בפועל בעל דין אשר מגיש תביעותיו ראשון לערכאה השיפוטית ה"טובה" לו (ביה"ד הרבני  ו/ או בית משפט לענייני משפחה) עשוי ל"זכות" לניהול תיקו בערכאה המבוקשת, כל זאת בהעדר הסכמת הצדדים לסמכות ביה"ד הרבני.

מהם העניינים הנדונים בביהמ"ש לענייני משפחה? "ענייני משפחה" במשמעותם המשפטית, מקיפים וחובקים עניינים רבים כדלקמן:
תובענות למזונות ומדור (אישה ו/ או ילדים - הבסיס המשפטי לחיוב במזונות כיום הוא החוק העוסק בדיני משפחה (מזונות), אשר מחייב את האב במזונות ילדיו הקטינים ע"פ הדין האישי החל עליו, דהיינו במקרה של יהודים , הדין העברי.
חוק המזונות מפנה להוראות "הדין האישי" החל על החייב במזונות, ואם אדם אינו חייב במזונות עפ"י הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, כגון אדם שהוא חסר דת, אז יחולו עליו הוראות חוק המזונות הנ"ל.
זכותו של הקטין למזונות מהוריו היא זכות עצמאית ובלתי תלויה ביחסים המשפטיים שבין הוריו של הקטין, אם נשואים הם אם לאו, והיא בלתי תלויה בהסכמים שעשו הוריו בנוגע למזונותיו. ולכן גם קטין שהוריו אינם נשואים זכאי למזונותיו אם וכאשר יוכח מי הוא אביו ( בדיקת אבהות).חובת האב במזונות ילדיו מיוחסת בתשלום כל "הצרכים ההכרחיים" של ילד עד גיל 15. צרכים הכרחיים כוללים הוצאות בגין ביגוד הנעלה, חלק מהוצאות מדור, חינוך וכו'. ההוצאות הנוספות, שמעבר לצרכים ההכרחיים, יישאו בהם האב והאם במשותף לפי יכולתם - כלומר עפ"י הכנסתם.

תובענות לאבהות או אמהות-  תביעות לאבהות- הנן תביעות בדרך כלל של האם כנגד האב הביולוגי לשם הכרה במעמדו המשפטי של האב כלפי ילדיו. תביעות לאמהות- תביעות נדירות- הנן תביעות בדרך כלל של האמהות כנגד המדינה להכיר בזהותה של האם, והעובדה כי האם יולדת, תורמת לכך. לבדיקות נדרש בדרך כלל צו שיפוטי לבדיקת רקמות , אשר נעשה בבי"ח.

תובענות לפי חוקים לדוגמא:
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ובכללה- זכויות משמורת, חינוך, הבטחת קשר בין הקטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ –
ענייני משמורת  והחזקת ילדים – ניתנים בסמכות מקבילה של בית הדין הרבני ובית משפט לענייני משפחה מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין אם וכאשר הוגשה ראשונה בביה"ד הרבני ומשם כך אין צורך לציין במפורש על מנת להקנות לבית הדין הרבני סמכות לדון בה.

אף על פיכן  עד גיל 6 קיימת "חזקת הגיל הרך" הקובעת את משמורת הילדים אצל האם,אלא אם כן הוכח כי אין היא מסוגלת לטפל בילדיה.
חינוך ילדים- הנו תחום אשר נדרש לכרוך אותו אם מעוניינים להקנות לביה"ד הסמכות לדון בה.
הסדרי ראיה ו- יציאת הקטין מחוץ לארץ-  אלה הם נושאים אשר נדרשים לשמירת זכויותיהם וטובתם של הקטינים מכוח חוק הכשרות המשפטית. כך גם כאשר אין הסכמה בין ההורים באשר מי יהיה האפוטרופוס על הקטין, זכויות ההורה השני, זכויות הסדרי הראיה בין ההורים.

תביעות נוספות כגון תביעות למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש והכרזה כפסול דין- מוגשות מכוח החוק לטובת אנשים החולים במחלת נפש, או לוקים בשכלם, או שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ובית משפט ראשי לאחר ששמע את האדם או נציגו להכריזם כפסולי דין ו/ או כזקוקים לאפוטרופוס לגוף ולרכוש. 

חוק הירושה, התשכ"ה- 1965-  תקנה 12 לחוק הירושה קובעת את התובענות שיש להגישן כתביעות נפרדות: תובענה לעשיית צוואה, תובענה למתן צו ירושה או צו קיום התנגדות, תובענה להצהרת מוות, תובענה להוכחת צוואה, תובענה למזונות או למדור מן העזבון ומן היורשים, תובענה למינוי מנהל עזבון והתנגדות למינוי, תובענה לתיקון צו ירושה או צו קיום התנגדות,ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה, תובענה אחרת בענייני ירושה לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו.

חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים) התשכ"ט- 1969 –  כאשר מדובר על גירושין של בני זוג מעורבים: יהודי ונוצריה, מוסלמי ויהודיה וכדומה, במקרים אלו לא יחול הדין הדתי האישי- המפנה לשיפוט בית הדין הדתי, במקרים אלו יחול החוק דהיינו התרת נישואיהם תהיה בסמכות בית משפט לענייני משפחה.

חוק יחסי ממון בין בנה"ז, התשל"ג-  1973 – סעיף 1 (6 ) (ז) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי תובענות על פי חוק יחסי ממון בין בנה"ז יהיו לבית משפט לענייני משפחה. חוק יחסי ממון מסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בנה"ז, בפקיעת הנישואין, במקרה של גירושין או מות אחד מבני הזוג.

ע"פ החוק, בני זוג אשר נישאו לאחר 1.1.74 (תחילת תוקפו של החוק )רכושם יחולק על פי איזון המשאבים הקבוע בחוק, אשר מתווה את אופן החלוקה ושיקול דעת בית המשפט בנוגע לאיזון המשאבים. ואילו בני זוג שנישאו טרם תחילת תחולת החוק וכן בני זוג החיים כידועים בציבור, יחולק רכושם ע"פ עיקרון חזקת השיתוף, פרי הפסיקה, בנוגע לכל  הרכוש לגביו הוכחה חזקת השיתוף.
מכוח החוק, נגזרים הסכמי הממון – אשר הנם הסכמים בין בנה"ז המסדירים את יחסי הממון שביניהם. על מנת ליתן תוקף להסכם בין בנה"ז הנשואים על ההסכם להיות בכתב וכן להיות מאושר ע"י ביהמ"ש לעניני משפחה או ביה"ד הרבני.

חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א- 1991-  סעיף 1 (6 ) (ט) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי תובענות ע"פ חוק למניעת אלימות במשפחה- 1991 יהיו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, אשר מהווה סמכות מקבילה לבתי הדין הרבניים.
נגזרת מהחוק הוא קבלת צו הגנה המונע מהפוגע, אם הוכח , להיכנס לדירת המגורים, להטריד את בן המשפחה ולמנוע מבן המשפחה שימוש בנכס וכדומה.

חוק למניעת הטרדה מאיימת- 2001 –  ע"פ חוק זה צו מניעת הטרדה מאיימת מונע יצירת קשר עם הנפגע, ואוסר עליו להטריד את הנפגע בכל דרך או מקום, לאיים על הנפגע, לבלוש, לארוב, לעקוב אחרי הנפגע או לפגוע בפרטיותו בכל דרך, ליצור קשר עם הנפגע בכל דרך. הבקשה למתן הצו יכולה להיות: הנפגע, אדם מטעם הנפגע, היועמ"ש או נציגו, תובע משטרתי, פקיד הסעד ע"פ חוק הנוער (טיפול והשגחה) 1960.